"קיצור תולדות האנושות", רב מכר חדש בעברית מאת ד"ר יובל נח הררי, הוא ספר היסטוריה יוצא דופן ברוחב יריעתו: הוא מבקש לתאר את התהליכים החשובים ביותר שאירעו בחברות אנושיות ב-70 אלף השנים האחרונות. סקירה מרתקת זו מלמדת רבות גם על ההיסטוריה של יחסי האדם עם מינים אחרים ועל התפתחות ההשמדה, הניצול והעינוי של בעלי חיים בידי האדם. השילוב בין פרספקטיבה ביולוגית להיסטורית מעניק לספר יתרונות רבים בזיהוי וניתוח הקשרים בין בני האדם לבעלי-חיים אחרים, והופך אותו גם לספר מבוא מועיל לנושאים רבים הנוגעים לזכויות בעלי-חיים. בסקירה זו נבחן בקצרה רק מקצתם של נושאים אלה.

קרבנות המהפכה החקלאית
על אף הציפיות העולות מהשם "קיצור תולדות האנושות", נקודת המבט שמציג ספרו של הררי אינה מתעלמת מסיפורם של בעלי-החיים הלא אנושיים. כך, למשל, בתיאורו את חברות הציידים-לקטים בהם חיו בני-אדם עד לפני כמה אלפי שנים כותב הררי:

"ככל נראה מרבית האנשים חיו רוב הזמן בחבורות קטנות שמנו כמה עשרות או לכל היותר מאות ספורות של פרטים. וכל פרטים הללו היו בני אדם. חשוב לציין זאת, כי אין זה מובן מאליו. בחברות החקלאיות והתעשייתיות שהתקיימו בעשרת אלפים השנים האחרונות, מרבית הפרטים אינם בני אדם אלא בעלי חיים. בעלי חיים אלה הם חלק אינטגרלי מהחברה, גם אם הם כמובן לא חברים שווי זכויות [...] החברה הישראלית מונה כ-7.5 מיליון בני אדם וכ-250 מיליון תרנגולות."

(עמ' 53)

בעלי-חיים החלו להיות חלק בלתי-נפרד מהחברה האנושית לפני כעשרת אלפים שנים, כאשר בני אדם החלו לביית כבשים, עזים חזירים ותרנגולות  –  תהליך שהרבה את מספרם ואזורי תפוצתם בצורה חסרת תקדים. אך הררי מדגיש כי זווית ראייה זו מתעלמת לחלוטין משאלות של איכות חיי הפרט ורווחתו:

"הפרות והתרנגולות בנות ימינו הן אמנם סיפור הצלחה אבולוציוני חסר תקדים, אך הן גם בין היצורים האומללים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. שכן, ביות בעלי חיים היה מבוסס על שורה של פרקטיקות אכזריות שהלכו ונעשו רק יותר ויותר אכזריות ככל שחלפו השנים. [...] כדי להפוך סוסים, פרים, חמורים וגמלים לבהמות עבודה צייתניות היה צריך לשבור את האינסטינקטים הטבעיים שלהם ואת הקשרים החברתיים שלהם, ולהכפיף אותם לצורת חיים הזרה לדחפים ולרצונות שלהם (פרים במצב הטבע העדיפו לבלות את זמנם בנדודים על פני מרחבים פתוחים בחברתם של עוד פרים ופרות, ולא במשיכת עגלות ומחרשות בחברתו של הומו סאפיינס עם שוט ביד). [...] חקלאים שאפו לרסן לא רק את תוקפנותם ומיניותם של בעלי החיים אלא גם את חופש התנועה ואפשרות הבריחה שלהם. לשם כך הם פיתחו מגוון רחב של שיטות, כגון כליאה במכלאות ובכלובים, ריסון ברצועות וברתמים, והטלת מומים פיזיים [...] כדי להבטיח שחזירים לא יתרחקו או ייעלמו נוהגים חקלאים בצפון גיניאה לחתוך חתיכה מאפם של החזירים, אשר סובלים כאבים חדים כשהם מנסים לרחרח את האדמה. הדבר הופך את החזירים לתלויים לחלוטין בבעליהם."

(עמ' 99-100)

 

מעדרי בקר בר משוטטים, שניצודו על-ידי בני-אדם באופן אקראי (בתמונה העליונה מימין, פרט מתוך ציור מהתקופה הפליאוליתית, מערת לסקו) התפתח הבקר המבוית, המנוצל דרך קבע לבשר, לחלב ולעבודה (בתמונה העליונה משמאל, ציור קיר מצרי מהאלף השני לפנה"ס), וכיום מוחזקים צאצאיו בתנאי ניצול אינטנסיביים השוללים מהם לעתים כל מימוש של הצרכים הטבעיים שלהם (בתמונה התחתונה,עגל המוחזק בבידוד במשק פיטום עגלי חלב בארץ. צולם על-ידי אנונימוס, 2001)

"בעיות אחרות של שליטה בבעלי חיים אפיינו את משק החלב האנושי. פרות, כבשים ועזים מייצרות חלב רק אחרי שהן נכנסות להיריון וממליטות, והן ממשיכות לייצר חלב רק כל עוד העגל, הטלה או הגדי יונקים. לכן כדי שפרה, כבשה או עז ייתנו חלב עליהן קודם להמליט עגלים, טלאים וגדיים – אך החקלאי צריך להבטיח שהחלב יגיע אליו, ולא אליהם. משק החלב האנושי מתבסס בדרך כלל על כך שמפרידים את העגלים, הטלאים והגדיים מאמם מיד לאחר ההמלטה, ואז חולבים את האם לצורכי האדם. ברפתות ישראליות מודרניות פרה חולבת חיה כחמש שנים בממוצע לפני ששוחטים אותה. במהלך חמש שנים אלה היא מעוברת כמעט כל הזמן, ובדרך כלל מוזרעת 60-120 יום לאחר ההמלטה הקודמת, כדי לשמור על תנובת חלב מקסימלית."

(עמ' 101)

"מזווית הראייה של הצאן – ולא של הרועה – קשה להימנע מהרושם שבעבור הרוב המכריע של בעלי החיים המבויתים המהפכה החקלאית הייתה האסון הגדול ביותר בתולדותיהם [...] אילו ניתנה לכם האפשרות לבחור בין להיות זן נכחד של קרנף לבין להיות עגל חלב המבלה את חודשי חייו המועטים בתוך כלוב קטנטן כשאינו יכול לזוז והוא מואבס ללא הרף על מנת לייצר סטייקים עסיסיים – מי יבחר להיות העגל? 
"הפער הזה בין 'הצלחה אבולוציונית' לבין 'סבל אינדיבידואלי' הוא אולי הלקח החשוב ביותר שאפשר להפיק מהמהפכה החקלאית. כשחוקרים את תולדותיהם של צמחים כגון חיטה או תירס, אפשר בהחלט להסתפק בראייה אבולוציונית, אשר מבינה 'הצלחה' במונחים של מספר עותקי דנ"א. אולם כשחוקרים את תולדותיהם של יצורים בעלי עולם תחושתי ורגשי מורכב, כגון פרות, סוסים והומו סאפיינס, כדאי לבחון את האופן שבו מיתרגמת ההצלחה האבולוציונית הזו לחוויותיהם של פרטים."

(עמ' 102-103)

לצפייה בשיעור העוסק (בין היתר) בביות בעלי-חיים. שיעורים מומלצים נוספים הנוגעים לזכויות בעלי-חיים: על השמדת מיני האדם הקדומים; על הומניזם, ספשיסיזם ומוסר; על הקשר בין כסף, כוח וידע על בעלי חיים אחרים; על עבדות, תיעוש בעלי-חיים ודת הצריכה; על הנדסה ביולוגית, החייאת הניאדרתלים וקץ האדם והברירה הטבעית כפי שאנו מכירים אותם.