fleur de sel de guerande, מלח ים קלטי או Celtic Sea Salt. אחרי שנחשפים למלח הזה..

קשה להנות ממלח אחר - ראו הוזהרתן\ם. יש לו טעם עשיר ובלאדי במיוחד. הוא מגיע מצפון צרפת - שם אוספים אותו באיזורים של גאות ושפל ארוכים במיוחד, שם המים מאד נקיים, והמלח מצטבר במיטות חרס - אנשים אוספים את המלח ידנית כמו שהוא בלי שום עיבוד לאריזה.. בגלל זה צבעו של המלח הוא אפור ולא לבן. הוא עתיר מינרלים (אלפי שנים אנחנו לוקחים מינרלים מהאדמה דרך מזון ושופכים לים דרך ביוב - מה שיוצר אדמה חסרה וים מלא..), ואחוז הסודיום בו נמוך מאד יחסית בגלל שהוא עשיר כל כך בדברים אחרים. חברות מסוימות קיבלו תג "אורגני".

ניתן להשיג כמעט בכל חנויות הטבע בד"כ באריזות של קילו שעולות כ-30 שקל. לפעמים יש גם אריזות של 5 קילו במחיר דומה. ניתן להשיג גם ברשתות המזון.

שאלה: במה המלח טוב יותר ממלח רגיל? רק משום שהוא נאסף ידנית? הרי מלח זה מלח, לא?
באופן עקבי נחפש דברים שקרובים למקור - לרוב זה אומר ערך מוסף של טעם, בריאות, ומוסר.. במקרה של מלח, נחפש את זה שהכי פחות מעובד.. כאן יש מלח שהוא פשוט מי-ים מיובשים כמות שהם.. והטעם גן עדן. המלח הוא Fleur de sel - "פרח המלח". ואפשר לקרוא עליו כאן זה לא סתם מלח מהים האטלנטי.. אז חוץ מהטעם (אזהרה - קשה להשתמש במלח אחר אחרי שטועמים), יש עניין אקולוגי-מוסרי.. מלח שנאסף ללא מיכון אינטנסיבי, ללא חציבה בהרים, אלא פשוט ייבוש בשמש ואיסוף ידני. מבחינה בריאותית - המלח דל בסודיום, ועשיר במינרלים, ההיפך ממלח מעובד. כמו כן אין בו תוספים. אפשר לקרוא בהרחבה על היתרונות הבריאותיים באתרים הבאים: כאן וגם כאן
יש ייתרון גם בכך שמדובר בחומר לא מזוקק. "מלח שולחן" רגיל הוא ממש מולוקלות של נתרן-כלורי בצורה הכי מזוקקת (ע"י תהליכים תעשייתיים כבדים) וטהורה שיכולה להיות. לגוף שלנו יש בעיה רצינית בהתמודדות עם חומרים מזוקקים, וזאת מכיוון שבמהלך האבולוציה החומרים האלה פשוט לא היו קיימים בצורה הזאת, ותמיד הגיעו כחלק מחבילה ביולוגית אחרת (במקרה של מלח - צמח או מים מלוחים), שמתפרקת הרבה יותר לאט אל תוך הגוף ומאפשרת לבלוטות השונות להתמודד.
ככל שהתהליך מתועש יותר, מרחיק יותר את המלח מהמקור שלו - ככה ירוד הוא יהיה (נתק). אז צריך לבדוק חשיפה לתהליכים כימיים שונים (כולל חימום), דברים שמוסיפים או מורידים. כמו כן צריך לבדוק איזה איכות המי-ים - האם הם מזוהמים מלכתחילה. מלח מבודד, טבעי ככל שיהיה - הוא מזון בעייתי לפי הרבה גישות בתזונה טבעית - לכן חשוב לא רק לדעת מה אין בו - אלא גם מה יש בו - מלח טבעי עשיר במינרלים מהים.. והכי חשוב - טעם - חשוב שהמלח יהיה טעים..

מלח סלעים (באיורוודה נקרא saindhava lavana) הוא גבישי מלח מוצקים (בניגוד למלח שולחן שהוא מים מלוחים מיובשים) שנשאר מים/ אגם עתיק שקבור/חשוף באדמה. או "צינור מלח" בו המלח חלחל כנגד כוח המשיכה עלה ויצר התגבשות אנכית יחסית. ישנם סוגים רבים של מלחי סלע אחד הנפוצים ומדוברים ביותר בישראל הוא מלח מההימלאיה אך יש מחצבי מלח ברחבי העולם. ישנם הרכבים כימיים שונים למלחים שנחצבים- ולכן צבע, טעם, צורת התגבשות ויתרונות בגופנו מגוונים.
מכיל כ85-98% נתרן כלורי והשאר עד 10 מינרלים אחרים.
מדובר במלח הכי נקי שקיים מבחינת חומרים מזהמים (הימים בהווה מכילים מתכות כבדות ועוד חומרים שהרעלנו אותם במהלך המאות האחרונות) בשל טכנולוגיות ומיכון החציבה במדינות השונות אין זה מלח אקולוגי במיוחד, ולעיתים אפילו מכיל חתיכות מסלע המקור שהיה צמוד אליו בשנתם הארוכה באדמה וחומרים מהמכונות במקומות בהם הכרייה הייתה ללא תשומת לב לבריאות האכלנים העתידיים.
מלח שחור מהוואי: מיובש על סלעי בזלת ומכיל פחם וחומרים נוספים שנותנים לו צבע וגם יתרונות שימוש בגופנו (נתרול חומרים חומציים למשל).
מלח ורוד- כתמתם: (שעושים ממנו גם מנורות מלח לנוי/ריפוי) מקבל את צבעו בשל תחמוצת הברזל שבו עם הטחינה של הקריסטלים נראה לבנבן יותר.
מלח כחול-אפור: מאיראן עשיר באשלגן בין היתר.
מלח חום: בדר"כ מדובר במלח שבעבר לפחות הגיע ממדינות אירופאיות בעלות שמש בזווית לא מחמיאה- לכן יובש המלח בחום גבוה מאוד מעל אש וקיבל תוספת עשן שנותן ריח וטעם אממ.. מעושן.
מלח שחור מההימלאיה: נחצב בפאקיסטן, בנגלדש, פרו, הודו ונפאל. חברות אירופאיות, אוסטרליות ואמריקאיות בעיקר השתלטו על הכרייה במדינות מתפתחות אלו בשל הביקוש ההולך וגדל במהירות בשנים האחרונות למלח גולמי זה.
 

אחד מסוגי המלח מההימלאיה הוא מלח שקרוי kala namak או מלח שחור - הוא מלח עשיר יותר בגופרית מה שנותן לו ריח וטעם ייחודיים

המזכירים, כמו מי המרחצאות בחמת גדר, ביצה קשה - שגם בה ריכוז גופרית גבוה יחסית לריכוזיות המופיעה בטבע (הגופרית בביצה היא חומר הנחוץ לאפרוח [ביצה הנמכרת לא*נשים היא תנאי קיום להריון שבדר"כ לא מופרה] לגדל נוצות בזמן התפתחותו בביצה).
מלח עשיר בגופרית כמו מלח ההימלאיה השחור מפרו יכול להוות דרך לספק מינרל נחוץ זה לגופנו, סרטון המסביר על כך.
למרבית הא*נשים מדובר בטעם מושך מאוד (הטעם המושך מסמן לנו שזהו מזון שכן גופנו מושך את הבריא לו ודוחה את הרעיל לו כשהוא מגיע בצורתו הטיבעית והשלמה) שמשדרג כל מנא.

מלחים אלו יקרים בהרבה מהמלח השולחני ומלח ים טבעי - ומחירם יכול להגיע גם למאות שקלים לק"ג.

הרגלה מחדש (או מההתחלה) לטעמים הטבעיים של המזון הטבעי, השלם, בצורתו המקורית שנועדנו לאכול- פירות וירקות טריים עונתיים בשלים. לאחר שנים של אכילת מאכלים שהיו מבושלים, מתובלים, מומלחים, מפולפלים ומכילים חומצות לעיתים (למשל חומץ) הלשון (וכך שאר ריריות מע' העיכול) מפתחת בדר"כ כאקט הגנה על הרירית העדינה שהיא, שכבות מעובות של העור סביבה שגורמות לכך שחישת הטעם שלנו (והספיגה של מע' העיכול) נהיית מוגבלת יותר כלאמר שנהנה פחות ממזון נא משובח, אך אל חשש- לאחר שבועיים עד חודש וחצי הריריות מזהות שאנו צורכים מזון עדין יותר, המחסומים יורדים ומתאפשרת חישת טעם מחודדת יותר ויותר (אפילו העדפות הטעם משתנות בשל כך) מה שמעשיר אותנו בהנאה מתעצמת מהמזון שנועדנו לו. (ובמע' העיכול יש ספיגה טובה יותר בזכות רירית לא מעובה יותר, וחיידקים מאוזנים ממזון מיטבי).

כמויות מלח מתונות שעונות לצרכי הגוף שלנו בנתרן נמצאות בכל מזון, בריכוזים מעט יותר ניכרים בעלים וגבעולים ירוקים צעירים (סלרי, פטרוזיליה, כוסברה, כף אווז, חוביזה...) ניתן להוסיף עלים אלה לתיבול שיוסיף עניין למתכונא וגם מליחות טבעית.

הוספה של אצות מסוגים שונים מכילים מלח ים בתוכם אבל בעיקר הריח והטעם של האצה מורידים את הצורך במליחות עצמה (כמו עם עלים ירוקים שציינו למעלה).

דוגמאות לאצות:

אצות דולסה בפתיתים שמשתלבים במתכון בפיזור אחיד יותר ניתן למצוא בשוק שלנו.

[מלח ירקות - המתכון של ניב..]