את מה שנכתב כאן למדנו מתוך חוויה - ולכן הנסיון לתאר זאת בצורה מילולית הוא מוגבל. אנו ממליצים לכם לחוות את הכתוב לפני שתאמצו אותו. כמו כן - אם זה לא ברור - כל מה שנכתב נכתב בערבון מוגבל מתוך רצון לשתף באפשרות של ליקוט אינטואיטיבי שאינו תלוי במגדירי צמחים, מומחים, או מעבדות.. רק את\ה אחראי על עצמך באופן מלא, אין אנו לוקחים אחריות על אף אחד.
עקרון המשיכה
כאן נשתמש בכל החושים בצורה אינטואיטיבית בכדי לדעת מה לאכול\לשתות ומה לא.
מתחילים בחוש הראייה והריח - יש דברים שמושכים ויפים לעין ולאף, אבל לאו דווקא גורמים לנו להריר (פה). אם הפה נמשך, אז לוקחים חתיכה קטנה מהחלק הכי מושך בצמח ושמים על השפתיים, אחר כך בפה בלי לבלוע. מחכים כדקה או שתיים - לפעמים לוקח זמן עד שיש תגובה. אם ישנה צריבה או טעם לא טוב (אין משיכה) - לא אוכלים. אחרי בולעים ומחכים כמה דקות לראות אם יש טעמים או תחושות מאוחרות יותר. אם מרגיש טוב - אז אוכלים כמות גדולה יותר עד שלא טעים יותר. בפעם הבאה שנראה את אותו הצמח זה יהיה תהליך מהיר יותר - אבל חשוב לא "לסגור" על הצמח.. עקרון המשיכה זה עקרון דינאמי ששונה מאדם לאדם. במיוחד בצמחים שאנו צריכים רק מעט מהם, יתכן שבעוד כמה חודשים, עקרון המשיכה לאותו האדם ישתנה.
מתוך עקרון המשיכה נבחין ב"חוק האספרגוס", "חוק זרימת האנרגייה", "חוק הטעים לי", ו"חוק הלא טעים לי יותר"...
חוק האספרגוס
הכי טוב החלק של הצמח החל מהנקודה בגבעול בו הוא נשבר בטבעיות (כמו אספרגוס).
איך קוטפים אספרגוס? עד איפה שנשבר ביד. כלל זה הובחן לראשונה באספרגוס, המכונה בעברית "אספרג החורש", ועד מהרה התגלה כי זהו כלל אוניברסלי.
כך אנו מקבלים את החלק הכי רך, שאינו משאיר סיבים בפה. כשאנו קוטפים לפי חוק האספרגוס אנו לא גורמים לפגיעה טראומטית בצמח, הוא יתחדש תוך כמה ימים, ובדרך כלל יתפצל. כך שבשבוע הבא יהיה לנו יותר מה לאכול, ולטבע יותר פרחים. אנו נעשים גננים המטפחים את סביבת חיינו ומקיימים "לעובדה ולשומרה".
יתרון נוסף של חוק האספרגוס, שהחלק שנשבר בקלות הוא החלק שנמצא בצמיחה- לכאן מזרים הצמח את אנרגיית החיים שלו- ואנו מגיעים אל חוק זרימת האנרגיה.
חוק זרימת האנרגיה
החלק הכי טוב של הצמח הוא החלק אליו זורמת אנרגיית החיים.
בצמח יש חלקים שנמצאים בצמיחה וחלקים אחרים בדעיכה. בדרך כלל האנרגיה זורמת למעלה. לדוגמה, כשהחוביזה מבשילה את פירותיה, העלים התחתונים מתיבשים. הצמח לוקח את כל חומרי המזון ומעביר אל החלק שנמצא בצמיחה. כלקטים אנו מעדיפים לאכול את החלק שנמצא בצמיחה, כי החלק הצומח מכיל את חומרי המזון הזמינים לנו, וגם את אנרגית החיים הרעננה, הגורמת ללקטים מראה צעיר ורוח חיים ילדותית ושמחה.
וזה גם החלק הכי טעים בצמח.
סדר זרימת האנרגיה בצמח: שלב נבטי החמניות (נביטה טבעית), שלב החסה, שלב הגבעול, שלב הארטישוק, גרעינים לבנים, גרעינים שחורים, שלב נבטי חמניות (הנבטה שלנו עד אחרי הגשמים הראשונים).
סדר זה מתאים לרוב הצמחים, זה הסדר המלא, לעיתים חסר שלב זה או אחר.
לפי סדר זה אפשר ללקט כל השנה צמחים עם אנרגיית חיים חיונית.
חוק הטעים לי
מה שטעים לי טוב לי.
את החוק הזה הביא דרור צחורי מקהילה צרפתית החיה לפי "האינסטינקטו" כלומר לפי האינסטינקטים הטבעיים של האדם, טוב, לפחות במה שקשור לאוכל.
החוק אומר שאוכלים רק את מה שטעים טעים, לא סתם "טעים".
אם למשל טעים לי סברס אז אני אוכל רק סברס עד ש פתאום אני אבחין שהוא כבר לא כל-כך טעים לי.
ומה אם טעים לי שוקולד או גלידה? מה אפשר לאכול עד שכבר לא יהיה טעים יותר? אה, כן שכחתי להגיד שהחוק מתאים רק למזון חי (אל תנסו מונוסודיום גלוטומט עם רעל עכברים).
בתכלס החוק אומר שמה שטעים אפשר לאכול, כמובן צריך להיות רגישים ולהפסיק מיד כשהגוף אומר די.
הגוף שלנו יודע מה טוב לו, אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו ולהימנע משליטה של ההגיון על הבטן. אם הראש אומר תוכל אגוזים כי זה נורא בריא, אבל זה לא טעים אז לא צריך לאכול. ואם לא נאכל יומיים כי שום דבר לא טעים אז זה אומר שהבטן רוצה לנוח.
החוק הזה ישמור עלינו מפני רעלים.
חוק הלא טעים לי יותר
ניסוי להדגמה: לא לאכול כמה שעות עד שרעבים. קחו אננס בשל (אפשר גם עם כל מזון אחר במצבו הטבעי אבל אנשים מרגישים את זה מאד חזק עם אננס) - להריח ולהריר ולאכול לפי אפקט הצימוק.. שימו לב כמה מדהים הריח ואחר כך הטעם.. באיזשהו שלב - לרוב האנשים לפני שנגמר אננס שלם - אתם תחוו מין "די" מאד ברור בו הגוף אומר "לא מתחשק לי יותר". "חוק הלא טעים לי יותר" לא מופיע כשלא רעבים - אין זה סימן של שובע כללי - אלה רק סימן שכדאי לעבור למזון אחר או לקחת הפסקה. לפעמים האננס יהיה טעים שוב לאחר כמה דקות - או לאחר מאכל של מזון אחר. אפשר לראות בטבע חיות אוכלות עלים מעץ אחד ואחר כך עוברות לעלים מעץ אחר לכמה דקות ואחר כך חוזרות לאותו העץ המקורי. יש מזונות שה"די" יגיע לאחר כמות גדולה - ויש כאלה שה"די" יגיע בטעימה הראשונה - אלו בד"כ רפואיים\רעילים (הולך בד"כ ביחד).
כשהמזון מבושל, מתובל, מעורבב, קפוא, מעובד.. האינסטינקטים שלנו לא מתפקדים וכך חווים את "חוק הבטן המפוצצת" שאינו מומלץ...
עקרון הקצב או קצב הלב
יש קצב מסוים שמסונכרן עם שאר החיים שגורם לכל שלבי הליקוט להיות מהנים יותר, קלים יותר, ומניבים יותר.
ניסיתם פעם לקטוף סברס ללא אמצעים? זאת יכולה להיות חוויה מאד מתסכלת. אני גיליתי לאחרונה איך לעשות זאת.. קודם כל לוקח כמה נשימות עמוקות, נרגע, מעיט את פעימות הלב לקצב בו אני שומע את הרוח ואת הציפורים וחרקים מעופפים כמו זבובים מפסיקים להפריע לי. עכשיו אני מתקרב אל הסברס המושך ביותר - מתבונן בו ומוצא את המקום בו הכי קל לתפוס אותו בין עיניי הקוצים - עם אגודל ואמה אני מוריד אותו אל האדמה. עם ציפורן או אבן עם שפיץ מוריד את הקצבות, עושה חתך באמצע ושולף את הכתום העסיסי. אוכל לאט ונהנה מכל רגע. אם נכנס קוצון או שניים, קל להוציא על ידי נשיפה או עם האצבעות כי הוא לא נכנס עמוק.
בקצב הלב מבחינים בדברים טוב יותר - בעצים, בזרעים על הקרקע, בבעלי חיים. בקצב הלב אפשר לעשות משהו מונוטוני כמו לפצח צנוברים או ללקט אוכמניות מבלי לאבד את הסבלנות לאחר כמה דקות.
מתוך עקרון הקצב אנו מגלים את:
אפקט הצימוק
החוויה האיכותית של מזון בכמויות קטנות באכילה איטית - הטנטרה של האוכל.
תרגיל: קחו אוכל בגודל של צימוק (אפשר גם פשוט צימוק..) עכשיו לאט עם נשימה בין כל שלב.. תסתכלו עליו. תמששו אותו. תריחו אותו. תרגישו אותו עם השפתיים, תכניסו לקדימה של הפה, תגלגלו אותו מצד לצד, תרגישו את הטעם הראשוני, תלעסו לעיסה אחת, תרגישו את הטעם, עוד לעיסה, עוד לעיסה, עוד לעיסה, לגלגל את העיסה בפה, לבלוע לאט, להרגיש את הטעם שנשאר, כמה זמן הוא נשאר..
התרגיל עוזר לנו להתחבר לקצב אחר של אכילה מודעת. תופעה שגורה היא סיפוק מהיר יותר מהמזון בכמויות קטנות יותר - וזה מאד שימושי בליקוט.
עקרון השפע (האמון)
עקרון השפע מסייע לנו לתת יותר אמון בנדיבות של הטבע. לאחר נסיון בליקוט וחוויה חוזרת של שפע מזונות שקיימים לאורך כל העונות - אנו חווים את עקרון השפע, ולכן אנו לא אוגרים או אוכלים מזון שלא לצורך.
תודה רבה לשימי רף ודרור צחורי על תרומתם לדף זה ועל זה שנתנו שמות ל"חוק האספרגוס", "חוק הטעים לי" "חוק זרימת האנרגיה", ו"אפקט הצימוק".
