בחופש הזה אל תחפשו אותי בבית – אני בחוץ! מטפס על עצים, שוחה בנחלים, רוקד ומשחק ואוהב את החיים. במיוחד אני אוהב לטפס על עצי תאנה. תנחשו למה? בכל תאנה, חוץ מריבה מתוקה ומעוררת, יש המון זרעים קטנים ואני תמיד משתאה איך כל זרע קטן כזה יכול להפוך לעץ תאנה ע-נ-ק-י. וכשאני על העץ, זה מאד ברור שאם היה לי זנב זה היה מאד שימושי. הייתי עומד על ענף אחד, כורך את הזנב סביב ענף שני, וכך שתי ידי חופשיות למשש ולקטוף, או לחטט באף תוך כדי, או אפילו לנגן בחלילית לתאנים "רוק כבד" (כי המראה של תאנים בשלות ועסיסיות גורם להרבה רוק).
מישהו כבר ניחש על מה אנחנו הולכים לדבר?
על איך להצמיח זנב ועל איך להתעורר לחיים...
זה די ברור לא? נבטים!
בחום הגדול של הקיץ, רוב הזרעים ישנים. הם מסתתרים באדמה הקרירה מתחת לעלים ומחכים לסתו, לגשם. המים נספגים בהם והם מתחילים להוציא זנב ולהפוך לנבט. בחורף יוצאים העלים הגדולים, קולטי שמש ירוקים. באביב מופיעים פרחים ותרמילים, ובתוכם גדלים זרעים שמתייבשים וצונחים על הארץ עם בוא השרב. שם שוב הם מנמנמים להם עד הגשמים בסתיו. זהו ריקוד ההתחדשות של הטבע – שמש, מים, רוח, אדמה – וסוד החיים הטמון בכל זרע. האם נעז להעיר כמה זרעים מתרדמת הקיץ?
היום נגלה איך נעזור לזרעים להפוך לנבטים ולמזון טעים, טרי ובריא. במשחק הזה, כל מה שצריך זה צנצנת ואת הפתח נסגור עם חתיכה של בד-רשת וגומייה.
יש לנו כעת מכשיר הנבטה מתוחכם ביותר שמתאים לכל שלושת השלבים – השרייה, ניקוז, ושטיפה. אפשר גם להשתמש בכלי אחד להשריה, וכלי אחר לניקוז ושטיפה – כמו קערה ומסננת (אותה אפשר לכסות במגבת לחה).
רוב הזרעים צריכים להישאר תחת מים מהערב ועד הבוקר. עוד הערב, קחו עדשים חומות ומלאו את הצנצנת רק עד לרבע הגובה, כך שיישאר להם מקום לצמוח. נסו לאכול עדשה יבשה אחת בלי לשבור שיניים ותבינו מדוע ההנבטה היא הכרחית ולא רק טעימה. מלאו את הצנצנת במים ותנו לזרעים לבלות במצולות.
רק יום אחד עבר וכבר רואים זנבנבון קטן וחמוד. אפשר להתחיל לאכול את הנבטים כבר עכשיו. המשיכו לשטוף את הנבטים פעם ביום, וכל יום אפשר לאכול עוד.. עד שנגמר או עד שכבר לא טעים. מה עוד אפשר להנביט? נסו שעועית מש, גרעיני חמנייה קלופים, חיטה ודגנים אחרים, אספסת, ברוקולי, חילבה, בוטנים... כדאי לטעום את הנבטים אחרי כל שטיפה, כי טעמם משתנה מיום ליום, וכך תוכלו לדעת כמה זמן כדאי להנביט כדי להגיע לטעם המועדף עליכם.
את הנבטים אפשר לנשנש כמו שהם או עם מעט מלח\פלפל ואפשר להוסיף ולקשט איתם כל דבר – סלט, מרק, פסטה, בתוך הפיתה או מגולגלים בתוך נייר אצות לסושי עם ירקות אחרים. זהו – כעת גם הבית שלכם הוא סוג של גינה. בתאבון! |
עוגת שוקולד מלכותית נבטוטיתזהו מתכון בהשראת סבתא יוכבד שהייתה מכינה לנו פעם "עוגת מלכה" (בהשראת מלכה מן הסתם) שהייתה לבבית וטעימה אבל לא כל כך בריאה.
אנחנו משתמשים הפעם בנבטי כוסמת שגם אותם ננביט באופן דומה להנבטת עדשים. הקפידו להשיג זרעי כוסמת ירקרקים ולא חומים – אלו עברו בישול מקדים ולא ינבטו. קחו כוס אחת או יותר של זרעי כוסמת ושפכו לצנצנת ההנבטה שלכם. הציפו את הזרעים במים. זרעי כוסמת הם רכים יחסית ולכן שלב ההשריה הוא ל-20 דקות בלבד. הפכו את הצנצנת ותנו למים להתנקז החוצה. שיטפו את הזרעים פעם ביום לפי הצורך. אחרי יום-יומיים יש לכם נבטים טריים. הכוסמת איננה דגן כמו אורז או חיטה, אבל גם לה טעם עדין מאד שמשתלב עם כל דבר וכל טעם ואין בה גלוטן (אנשים רבים רגישים לגלוטן). נסו את נבטי הכוסמת פשוט עם קצת מלח ושמן זית [תמונה של ילדה אוכלת כוסמת עם שמן זית], נסו אותם כדגני בוקר עם בננה, פירות יער, צימוקים, חלב-שקדים וקינמון ונסו אותם אפילו בעוגת שוקולד:
כעת נערבב ונטחן הכל חוץ מהתמרים במעבד מזון. לאחר שהכל טחון ואחיד, להתחיל להוסיף את התמרים לאט תוך כדי שהמכונה עובדת. תנו למכשיר לעבוד עד שהמרקם אחיד. נשטח את הפירורים הדביקים לתוך תבנית של עוגה. נכניס למקפיא כדי שהעוגה תתקשה מעט בזמן שנכין את הקרם בממחה (בלנדר):
קחו כוס תמרים מגולענים, חצי כוס אבקת קקאו ו\או חרובים, כף של שמן קוקוס מכבישה קרה (להשיג בחנויות הטבע), קצת שנף וכוס מים או יותר לפי הצורך. כעת פשוט לטחון את כל הרכיבים לקרם אחיד.
בתמונה חילקתי את העוגה ל-3 מלבנים ועל כל מלבן מרחתי את הקרם והנחתי מלבן נוסף. בסוף ציפיתי את הכל בקרם. הפסים לקישוט באמצעות מזלג. הקרם מתקשה במקרר.
|
